<h1>או"ז הלכ' שבת סימן ס"ג</h1>
<h2>דף כה.</h2>
ת"ר התולש את הכנף פי' נוצה גדולה מכנף עוף חי. והקוטמו פי' לאחר שתלשו חותך ראשו שהוא דק וראוי להניחו בכר או בכסת. והמורטו פי' לצד זנבו שהוא קשה מורט שערו מיכן ומיכן ומשליך הקנה ונותן השער בכר וכסת. חייב ג' חטאות. וארשב"ל תולש חייב משום גוזז קוטמו חייב משום מחתך ממרט חייב משום ממחק ותנן בבכורות פ' הלוקח בהמה [כ"ד ע"ב] ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ואמר רב הלכה כרבי יוסי בן משולם וכו' עד אתו לקמיה דרב הונא וא"ל כנגדו ביו"ט מותר ומפרש במסקנא דסבר רב דבר שאין מתכוין אסור ותולש לאו היינו גוזז וביו"ט ה"ט דשרי דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ופריך ותולש לאו היינו גוזז והארשב"ל תולש חייב משום גוזז ושני שאני כנף דהיינו אורחיה פי' שכך דרך לתלוש נוצה מן הכנף אבל תולש שאר דברים כגון צמר או שער שדרכם בגיזה לא מחייב ואמר בירושלמי [כלל גדול הלכה ב'] עוף שאין לו גיזה תלישתו היינו גיזתו הלכך השוחט את העוף ביו"ט אסור לו לתלוש בית השחיטה דתלישתו היינו גיזתו ותו דאפשר לתלוש מעיו"ט וכ"פ הרא"מ לאיסור והרב ר' יהודה משפיר' זצ"ל היה מתיר ביו"ט לתלוש בית השחיטה כדי שלא יקלקל את העוף בשחיטה ולא ימנע משמחת יו"ט.
